מכונת הקפה
מהמקום האסטרטגי שלי, מהמקום שאני יושב לשתות את כוס השוקו שלי, אני מביט בעיון על כול הבאים להשתמש במכונה בחיפוש אחרי כוס שתייה חמה.
והנה מתקרב אדם מבוגר - אולי צעיר ממני גם אם הוא קצת יותר מכופף ממני - נעמד מול המכונה מבקש לעיין בהוראות ההפעלה. לידו כבר ממתינות עוד שתי גברות, מכובדות מראה. האחת עם כובה רחב שוליים, סודר הדוק לאורך כול הגזרה עד מתחת למותניים, נעליים גבוהות ועל הפנים איפור כבד, משהו כמו 2 מילימטר שפכטל ורוד יפה, מתנדנדת מצד אחד כמו רוצה לאותת שהיא, ממהרת. מאחוריה, גברת אחרת, צנועת מראה, פנים יפות. בנויה לא רע. אולי אלמנה. חיוך רחב עומד קבוע. תיק על יד אחת וסל ביד השנייה, מוכנה להמתין לתורה בנחת. כך לפחות הנחתי.
והגבר שלי, עומד מול החריץ שמיועד להכנסת הכסף כדי שאיש לא יכנס בינו לבין המכונה, מתאמץ לקרוא מקרוב, ללא הצלחה עד שהבין שצריך את המשקפיים. בלעדיהם, "מזיניש גורנישט".
בסבלנות ובשקט אולימפי, מתחיל לחפש את המשקפיים סורק את כול הכיסים במכנסיים ובמעיל עד שגילה כי שם אותם שלא כרגיל, בכיס החולצה במקום במעיל.
הוציא את הקופסה השוררת, שלף את המשקפיים הרכיב אותם בזהירות במרכז האף, שם את הקופסה בכיס המעיל וניגש לקרוא את ההוראות.
כאשר התקרב קרוב קרוב, הבין שהמשקפיים לא נקיות והחל מחפש שוב אחרי הקופסה המסתתרת במטרה למצוא את המטלית המיוחדת לניקוי העדשות. שוב דחף את הידיים בכול הכיסים, שוב מצא את הקופסה בכיס החולצה, הוציא את המטלית, ניגב את העדשות, הרים פעמיים או שלוש את המשקפיים מול החלון לוודא כי לא נשארו גרגרים וכתמים על העדשות, ועכשיו מצויד בציוד ההכרחי לחקר ההוראות, ניגש למכונה והחל קורא. מאחוריו כבר עמדו 4 אנשים. שתי הגברות, בחור צעיר וחיילת.
פתאום, ראיתיו מחטת שוב בכיסים מחפש את הארנק עם הכסף.. והריטואל הקבוע. עבר מכיס לכיס מחפש את הארנק שהיה בכיס האחרון שבו חיפש. הוציא שטר של 20 שקל והחל מביט מהיכן תבוא הישוע.
המכונה לא מכירה בניירות, אפילו שמוטבעים עליהם דיוקניהם של חשובים מההסטוריה של ארץ ישראל.
המכונה מקבלת רק מטבעות קשים ואפילו נותנת עודף אז מה שהיה צריך כמה מטבעות בערך כולל שלא יותר מ שקל וחצי.
הבטתי במחכים בתור לכוס השתייה, קמתי ממקומי, הצעתי לו שקל וחצי כדי לזוז. הוא לקח את הכסף, שלשל את המטבעות במקום הנכון ועכשיו נעמד לבחור את שרצה לשתות מבין כ 15הכפתורים שכול אחד מיועד לסוג אחר של שתייה. והאיש מתלבט. והממתינים מתחילים לנוע בחוסר סבלנות ואני ממקומי רואה לנגד עיני פיצוץ מתקרב.
שוב קמתי, ניגשתי לאיש שלא נתן כלל את דעתו לממתינים בתור, הצעתי את עזרתי ובכוחות משותפים, הוצאנו את כוס התה שבחר ושחררנו פקק תנועה של קרוב ל חצי שעה. את הממתינים שמעתי משחררים הנחת רווחה שנשמעת בדרך כלל כאשר משתחררים ממאמץ מתמשך בלתי צפוי. וקדימה.
אני חזרתי לשבת, מביט בכול אחד מהניגשים למכונה, משחילים את הכסף ולוקחים את הכוס הנופלת לתוך הכפות התומכת והמתמלאת בשתייה המבוקשת.
מעניין.
וליד המכונה יצא לי לראות מחזות שהעלו חיוך רחב אותו הבאתי איתי לכיתת הסדנה לחשיבה חיובית אחרי שהעליתי בכתב את שזכרתי ממה שראו עיני.
הידד. גמרתי
דני פלד - ניר יצחק
